 כשראה שלא מצליח איתי בטוב.... ניסה לשבור אותי בכול דרך ובכול צורה הציק בהודעות ללא הרף ודרש לקחת ממני גם את הילדים הוא חשב אולי הילדים.. אלה שהיו החיים שלי.. החמצן שלי.. אולי בעבורם ולמענם אבין את טעותי,אולי אשבר ואחזור הביתה. אבל לא ! הייתי ילדה עקשנית ומרדנית ,חתמתי על ויתור ילדיי ובעלי הפך להיות האפוטרופוס הבלעדי של 3 ילדיי. בזמן הזה כבר עברנו להתגורר יחד אני ו"האביר" שלי עברתי מ-וילת הפאר שלי בת 4 מפלסים אשר השתרעה על שטח רחב ידיים לבית עלוב וקטן בבלוק מגורים משותף בקרבת מגורי אמו של האביר שלי, לקחתי כמה שרק יכולתי מביתי הקודם חפצי נוי, ריהוט יוקרתי שהיה לנו, רכב ומה לא, והעברתי אותם לדירתנו המשותפת שלי ושל האביר שלי. האביר שלי לא הביא עימו כלום, הוא טען שכל חפציו ארוזים בקונטיינר ובבוא הזמן או הצורך הוא יביאם לביתנו. את ילדיי לא ראיתי חודשים ומצב הרוח שלי היה נורא ירוד הייתי במשבר עמוק מכל עניין הגירושין והילדים, וידעתי שהם לא יסלחו לי על החלטה גורלית זו. החלטה ששינתה את כל חיי. "האביר" שלי כזכור הינו בן יחיד והוא ואימו הקיפו אותי והיו איתי כל הזמן. אני זוכרת אך נדהמתי לראשונה כאשר ראיתי את צורת יחסיו של האביר שלי עם הוריו יושבים על ספת סלון ביתם יחד לצפות בטלוויזיה.. מצידו הימני של האביר שלי אביו,.. ומצידו השמאלי אימו..והוא באמצע.. הם יושבים קרוב מאוד אחד לשני ואוחזים ידיים כאילו מקיימים טקס סיאנס...או כאשר יצאו יחד לקניות היה מהלך האביר שלי ואימו יחד יד ביד.. היו פעמים שנורא נפגעתי כיוון שאני כארוסתו של האביר הייתי מהלכת אחריהם לבדי כאשר צועדים לפני האביר שלי ואימו אוחזים יד ביד כזוג אוהבים.. ואני מזדנבת אחריהם ..כשאלתי אותו לפשר הדבר השיב כי כך נהוג בצרפת וזו המנטאליות שלהם..חשבתי לעצמי אולי זה לא כ"כ נורא.. יש יתרונות ויש חסרונות בכל דבר.. כנראה שהבעיה היא אצלי הרי התרגלתי כל חיי שבעלי היה מחבק רק אותי ומהלך רק איתי יד ביד ,התרגלתי שבעלי שומר נגיעה ונוגע רק בי באשתו.. בטוח שהבעיה היא בדפוס ההרגל שלי.. הרי עם הזמן אני התמזג איתם וזה ישתלם חוץ מזה בקרוב נטוס לצרפת יש לנו המון דברים לעשות שם יחד וכמובן עם אימו.... טיולים עסקים ומה לא?..עלי ללמוד את אורך חייהם, את שפתם, את המנטאליות שלהם וללמוד להשתלב.. חוץ מזה אמרתי לעצמי...איזה כיף .. להיות כלה יחידה .. |