סיפור אמיתי שלי

נשלח ע´´י מנוי מספר: 1854 שם הכינוי באתר: joseph בתאריך: 21/02/2009 05:51:51 נצפה 1186 פעמים

שם הסיפור שלי: סיפור אמיתי שלי

אחרי שגמרתי את שירותי הצבאי בזמנו הלכתי לעבוד בצי הסוחר בתור -איש מכונה-motor man באניה "תיאודור הרצל" שהיתה אוניית נוסעים ולמזלי הטוב בהפלגה הראשונה הזאת הפלגנו לכוון ברזיל שבאותו זמן היה הקרנבל המפורסם שלהם בריו-דה דזנרו והגענו באניה לנמל ריו-דה דזנרו בדיוק ביום השני לקרנבל ואני וחברי למשמרת באניה החלטנו שנלך לקרנבל לאחר העבודה בגמר המשמרת וזה היה בערב ושמענו מרחוק קולות השירה והתופים והמשרוקיות ברחובות ריו-דה דזנרו והתקרבנו לקרנבל וראינו נשים יפיפיות שחורות ולבנות עם בגדים פרחוניות והמון רעש ומוסיקה בריקודים משלהבים ברחובות שהיה מלא באלפי אנשים ותיירים מכל העולם שהצטרפו לרקדניות החשפניות במערומי גופותיהן ותלבושתם שהיה תאוה לעינים אני וחברי הצטרפנו למעגל הרוקדים המשולהבים בתערובת גברים ונשים יחד - חברי לאניה הפנה את תשומת ליבי לכך שאשה לבנה מבוגרת ברזיליאית שהיתה בין הצופים בקרנבל הסתכלה לעברי בלי הרף כל הזמן ודיברה עם אשה ידידתה בשפה הברזילאית שגם ידעה את השפה האנגלית וידידה זאת ניגשה אלינו והתחילה לדבר איתנו בשפה האנגלית ומספרת לנו שהאשה הזאת שהסתכלה לעברי סיפרה למכריה שהיא כבר באה שנה אחרי שנה לקרנבל כ-7 שנים בתקוה למצוא את בנה שגם הוא עבד באניה ואהב לרקוד בקרנבל כשיום אחד לפני 7 שנים עזב הבית בשקט מבלי להעיר את אימו בבוקר מוקדם ובלי להפרד ממנה והפליג באניה למקום בלתי ידוע ולא שמעה ממנו כ 7 שנים דבר שהדאיג אותה ואת מכריה והיא היתה בטוחה שתראה אותו יום אחד בקרנבל כי הוא אהב לרקוד מסתבר לפי דברי הידידה שדיברה אנגלית שאני דומה כשתי טיפות מים לבן של האשה המסכנה הזו ולכן האשה הברזיליאית הזו היתה בטוחה בכך שאני בנה הנעדר שסוף סוף חזר וסיפרה בבטחון מוחלט למכריה שהיו איתה בקרנבל : הרי אמרתי לכם שהוא עוד יחזור ולא האמנתם לי הסתכלו בעינכם על הבן היקר שלי שרוקד שמה עכשו אתם מאמינים לי והצביעה לעברי והאשה הברזילאית המסכנה הזו התחילה לבכות בהתרגשות ובאה לכווני וחבקה אותי חזק ואני התרגשתי מאוד וכמעט התחלתי לבכות יחד איתה ולא ידעתי מה לעשות היא הזמינה אותי וחברי למסעדה בקרבת מקום שם אכלנו ושתינו ואני וחברי לא ידענו מה צריך לעשות מצד אחד לא רציתי לאכזב את האשה המסכנה הזו לבסוף החלטתי להגיד האמת לידידה שלה שידעה אנגלית והראיתי לה את פנקס הימאים שלי שבוא כתוב שמי המלא ומאיזה ארץ אני בא הידידה תרגמה לחברתה את דברי לברזיליאית וזו לא האמינה למשמע אזניה וביקשה ןהתחננה אלי שאשאר בברזיל ושתדאג לכל מחסורי ולא האמינה עדיין לעובדה שאני לא בנה והמשיכה לבכות חברתה כמובן האמינה לי לפי פנקס הימאים שבאמת אני לא בנה והסבירה לי שהיא מןפתעת ונדהמת מהדימיון שלי לבן הברזילאית תארו לעצמכם את מצב הדברים האלה: בנה עבד באניה כמוני וגם אהב לרקוד בקרנבל כמוני וכל שכן הדימיון בנינו - בקושי רב עם הרבה התרגשות עזבתי אני וחברי חזרה לכוון האניה לאחר שחזרנו לארץ כעבור שנה ומחצה נודע לנו שהסוף טוב הכל טוב והבן חזר לברזיל לזרועות אימו השמחה והנרגשת כשהם בוכים בכי של שמחה והבן התנצל בפני אימו על מעלליו -סוף הסיפור-עבדכם הנאמן יוסף

דירוג כללי של הגולשים: 188

לחצו כאן לחזרה לדף סיפורי הגולשים